לימדתי את השְׁלוּחִים לכתוב כמוני, עד שלא הבדלתי.

רציתי שהשְׁלוּחִים יכתבו כל כך כמוני, שאני עצמי לא אדע להבדיל.

איך זה עבד:

שלוח דפדפן קרא כ־86 מיילים ששלחתי מהעבודה, לקריאה בלבד. ועוד 40 מיילים מלפני 2022, בלי שום AI.

שלוח אחר משך יותר מ־150 הודעות צ׳אט שלי.

כנרת, שלוחת הכתיבה, בנתה את הפרופיל בשתי שכבות. שכבה גולמית, ושכבה מלוטשת.

איפוסמקורסגירהצביטה, לחיצה כפולה או גלגלת על התמונה להגדלה. גרירה להזזה.

ארבעה סבבים עיוורים:

בכל סבב קיבלתי 10 טקסטים, A עד J. אמיתיים ומזויפים, מעורבבים.

סבב 1: תפסתי את המזויפים, ונתתי סיבות.

סבב 2: חשבתי שמזויף אחד הוא שלי. ודחיתי מיילים רשמיים שאני באמת כתבתי.

לכן הפרופיל נבנה מחדש על הסגנון החם, הישיר והלא רשמי שלי. העוגן הראשי הוא הערות הגרסה שכתבתי פעם, ״לגמרי השפה שלי״.

סבב 3: המזויף H עבד עליי. ודחיתי שני טקסטים אמיתיים שלי.

ואז הגיעה התובנה. אני כותב בזרם, בלי פיסוק. אז הקול המלוטש מוסיף אוויר, שבירות שורה, פיסוק ונקודה בסוף כל משפט.

סבב 4: אישרתי.

איפוסמקורסגירהצביטה, לחיצה כפולה או גלגלת על התמונה להגדלה. גרירה להזזה.

מה יצא:

פרופיל v1.1, מאושר.

כלל משותף: כל שלוח שכותב בשמי, כותב בקול הזה.

וסקיל (מיומנות קבועה) לשימוש חוזר בשם ״בונה השפה שלי״. אוספים, בונים פרופיל, ובודקים עיוור עד שאי אפשר להבדיל.

מה כדאי לקחת מזה:

בודקים עיוור, לא שואלים ״נשמע כמוני?״. רק בסבבים עיוורים גיליתי מה אני באמת מזהה כשלי.

הדימוי העצמי חשוב יותר מהארכיון. דחיתי מיילים רשמיים שכתבתי בעצמי. אז הפרופיל נבנה על מה שאני מזהה כשלי.

קריאות לפני טבעיות. הקול שלי, עם יותר אוויר ממה שיוצא לי לבד.

נ.ב.

גם הפוסט הזה נכתב בקול שלי.

בונים שְׁלוּחִים? בואו לשאול.
למי שבונה שְׁלוּחִים ב־Grok Bot או בכלים דומים, יש קבוצת ווטסאפ קטנה שבה מדברים, מתייעצים, לומדים ומלמדים